Eirouvine
Daf 42a
הלכה: פיס'. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶן כול'. עִיקַּר דִּירָה אֵיכָן הִיא. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. אִתְפַּלְגּוֹן רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. בִּמְקוֹם פִּיתָּן. וְחַד אָמַר. בִּמְקוֹם שֵׁינָה. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְתַנֵּי שְׁמוּאֵל. לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה שְׁבוּת. הֲרֵי דּוּ אָמַר. בִּמְקוֹם פִּיתָּן. 42a מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. הָאַחִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין כוּל'. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. בִּמְקַבְּלֵי פְרָס מֵאֲבִיהֶן הִיא מַתְנִיתָא. מִכָּל מָקוֹם אֵינָן שׁוּתָפִין בְמַה שֶׁהֵן אוֹכְלִין. אָמַר רִבִּי בָּא. אַסְבְּרִי רִבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁאֵין אֲבִיהֶן זִכֶּה לָהֶן אֶלְּא בְמַה שְׁהֵן אוֹכְלִין בִּלְבַד. מֵעַתָּה אֲפִילוּ אֵין הָעֵירוּב בָּא אֶצְלָן. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְבָיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב. שְׁמוּאֵל אָמַר. הּוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ מְעָֽרְבִין בְּכִיכָּר אֶחָד. מַה וּפְלִיג. תַּמָּן הוּא אָמַר. בִּמְקוֹם פִּיתָּן. וְהָכָא אָמַר הָכֵין. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שׁוּתָפִין בּוֹ. וַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי אַחֲוָא בֵּרִבִּי זְעִידָא. מְעָֽרְבִין בַּחֲצִי כִיכָּר. וְתַנִּינָן. אֲפִילוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְרוּסָה אֵין מְעָֽרְבִין בָּהּ. וְתֵימַר הָכֵין. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שׁוּתָפִין בּוֹ.
Traduction
Où est le point capital du domicile? Il y a,dit R. Yona, 2 avis divers à ce sujet, exprimés par Rav et Samuel: l’un dit que c’est la salle à manger; selon l’autre, c’est la chambre à coucher. On ne savait pas à qui attribuer chacune de ces 2 opinons; mais il a été enseigné par Samuel plus loin (10, 7) qu’à une hauteur de 10 palmes l’espace est pour ainsi dire différent, sans entraîner de défense; donc, c’est partout où l’on s’installe pour manger que la demeure sera constituée. Mais notre Mishna ne conteste-t-elle pas cet avis, puisqu’elle dit: ''Si des frères mangent à la table du père et dorment chez eux, il faut un eruv séparé pour chacun''; n’en résulte-t-il pas que le sommeil constitue l’élection de domicile, non le manger? C’est que là, répond R. Hiya b. Ashé au nom de Rav, il s’agit de frères, qui reçoivent là à manger par exception, à titre de salaire de leur père. Cependant, l’on ne saurait oublier qu’ils sont associés pour ce qu’ils mangent chez leur père le samedi (sans travailler); pourquoi donc faut-il des eruv distincts? R. Aba explique le motif de l’avis émis par Samuel: le fait d’avoir mangé ensemble ne suffit pas à constituer le domicile, parce que le père leur a seulement fait acquérir ce manger seul, rien au-delà. S’il en est ainsi, même au cas où l’eruv commun les a suivis là, ils devraient être tenus d’en poser un chacun à part? -Non, car alors ce cas ressemble à celui d’une maison où l’on amis l’eruv (qu’il n’est plus besoin de renouveler (135)Le manger dans la maison paternelle aura contribué à cet effet.. Samuel dit: le père avec ses enfants et tous les gens de sa maison forment l’eruv par une seule miche de pain. Est-ce à dire que Samuel se contredit lui-même, puisqu’il a dit plus haut que le lieu où l’on mange constitue le domicile légal (donc, celui qui n’aurait pas mangé devrait poser un eruv à part), tandis qu’ici il se contente d’une miche pour tous (ce qui ne donne pas une part à chacun)? C’est qu’il s’agit du cas où toute la maison est associée pour ce pain, conformément à cet enseignement: selon R. Aha b. R. Zeira, on peut au besoin poser l’eruv à cet enseignement: selon R. Aha b. R. Zeira, on peut au besoin poser l’eruv à l’aide d’un demi pain; sur quoi il a été observé que plus loin (7, 6) il est vrai, on interdit d’y employer un pain rompu, eut-il encore la taille équivalent à un saa; mais il sera permis d’en user ici en supposant que 2 associés ont chacun la moitié d’un pain complet; de même ici, on supposera une telle association entre le père et sa famille.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עיקר דירה איכן הוא. איזה מקום ששוכן בו האדם נקרא מקום דירה:
במקום פיתן. במקום שהוא אוכל שם:
ולא ידעין. מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:
מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות. כלומר דהא קיי''ל למעלה מעשרה רשות אחרת היא ומקום פטור בעלמא היא כדאמרינן לעיל בריש פ''ק דשבת ולשמואל כשם שלמעלה רשות אחרת לענין הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך למעלה מי' שאסור משום שבות כדאמר בריש הזורק כך היא למעלה מעשרה בכ''מ שאוכל רשות מיוחדת היא ונמצא דלדידיה לא שייך לומר דמקום דירה של אדם נקרא במקום שינה לפי שבכ''מ שהוא רשות אחת מיקריא ואין לנו לקרות מקום דירה אלא במקום שקובע עצמו לאכול שם הוא ביתו ודירתו הוי דהוא אמר במקום פיתן:
מתני' פליגא על שמואל האחין וכו'. ואע''פ שאוכלין על שולחן אביהן חשבינן להו חלוקין הואיל וישנים בבתיהן ש''מ מקום לינה גורם וקשיא לשמואל:
במקבלי פרס מאביהן היא מתניתא. ואוכלין הן כל אחד ואחד בביתו וכדפרישית במתני':
מכל מקום אינן שותפין במה שהן אוכלין. שאם הן מקבלי פרס וכי על כל פנים מה שניתן להן אביהן הרי הן כשותפין בו ואכתי לאו כחלוקין הן דהא אמרת מקים פיתן גורם ומה שהן אוכלין הכל כאחד הוא בשותפות:
אסברי ר' שמואל. הסביר לי הדבר והטעם לפי שאין אביהן זוכה להן אלא במה שהן אוכלין בלבד וכלומ' חלק של כל אחד ואחד מה שהוא אוכל מזכה לו לכל אחד ואחד בלבדו ולא הוו כשותפין באכילתן וחלוקין הן:
מעתה אפילו עירוב בא אצלן. כצ''ל ומפני מה כשהעירוב בא אצלן בבית אביהן א''צ לערב כדתנינן במתני'. ומשני עשו אותו כבית שמניחין בו את העירוב שא''צ כלום ליתן פת כדאמרינן לקמן ומכיון שאותו הבית אינו זקוק ליתן את הפת אף הן א''צ לערב:
שמואל אמר הוא ובניו ובני ביתו. כולם מערבין בככר אחד ופריך ומה ופליג על דידיה הוא דתמן לעיל הוא אמר מקים פיתן הוא גורס ופרכינן עליה ממתניתין ושנינן במקבלי פרס מאביהן מיירי וא''כ חלוקין הן והכא אמר הכין הוא ובניו מערבין בככר אחד בתמיה:
פתר לה בשהיו שנים שותפין בו. כלומ' שהיו שניהם שותפים הוא ובנו בככר א' ואתייא וכו' וכלו' ומאי קמ''ל הא קמ''ל דאתייא כהאי דאמר ר' אחא מערבין בחצי ככר ואקשינן עלה והתנינן בפרק דלקמן דר' יהושע ס''ל אפי' מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בו ואת אמר הכין דמערבין בחצי ככר. ושנינן פתר לה כשהיו שנים שותפין בו והיינו חצי ככר של כל אחד ואחד ולעולם הככר שלם הוא והא דשמואל נמי בהכי הוא דאיירי:
Eirouvine
Daf 42b
משנה: חָמֵשׁ חֲצֵירוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לַמָּבוֹי עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָבוֹי וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָבוֹי מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר וְלֹא עֵירֵב מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. מִבְּנֵי הַמָּבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים׃
Traduction
Si 5 cours ouvrent l’une sur l’autre ainsi que sur la ruelle, au cas où l’on a opéré la jonction des cours, non celle de la ruelle, il est permis de porter des maisons dans les cours, on à la ruelle; si l’on a opéré aussi la jonction de la ruelle, cette dernière aussi est permise. Si l’on a posé l’eruv pour les cours opérant la jonction de la ruelle, et qu’un habitant de la cour ait oublié l’eruv, l’usage des deux places reste permis à tous. Mais si un habitant de la ruelle a omis de s’associer à cet effet, ils ont tous le libre accès des cours, non de la ruelle; car il y a le même rapport entre la ruelle et les cours, qu’entre celles-ci et les maisons.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי. בגמרא קאמר דמאן דסבירא ליה אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהו ב' חצרות פתוחות לו ובתים פתוחים לכל חצר והכי קיימא לן לא תני במתני' פתוחות זו לזו דמכיון שפתוחות זו לזו ומעורבות יחד דרך פתחיהן נעשו כחצר אחת ולא תנינן אלא פתוחות למבוי:
עירבו בחצירות. כל אחת לעצמה ולא נשתתפו החצירות יחד במבוי:
מותרין בחצירות. כל בני חצר לעצמן ואסורין לטלטל במבוי מהחצירות. וקמ''ל שאין סומכין על העירוב שיהא במקום שיתוף:
ואם נשתתפו במבוי. כלומר שנשתתפו גם במבוי לאחר שעירבו בחצירות מותרין כאן וכאן וקמשמע לן בזה שאף על פי שבדין היה כשנשתתפו במבוי שלא יהא צריך לעירובי חצירות ושיהיו סומכין על השיתוף שהרי השיתוף עושה את הכל כאחד אלא כדי שלא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות שאינם משגיחים אלא על עירובי חצירות שהוא בבתים לפיכך אמרו שאעפ''י שנשתתפו במבוי צריכין גם כן לעירובי חצרות והיינו דקתני מותרין כאן וכאן כלומר כשעשו העירוב והשיתוף אז מותרין כאן וכאן:
עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני החצר ולא עירב. עם בני חצרו אבל נשתתפו כל החצרות כולן במבוי:
מותרין כאן וכאן. שהרי עיקר הטעם שאין סומכין על השיתוף וצריך גם כן לערב בחצרות הוא כדאמרן שלא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות וכאן שעירבו בחצרות אלא שאחד מהן שכח ולא עירב סומכין על השיתוף ומותרין הכל כאן וכאן:
מבני המבוי ולא נשתתף. ואם אחד מבני המבוי שכח ולא נשתתף עמהן ובחצרות עירבו כולן מותרין הן בחצרות ואסורין במבוי שזה שלא נשתתף אוסר עליהן עד שיבטל רשותו לפי שיש ביטול רשות במבוי כמו שיש ביטול רשות בחצר:
שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים. כלומר ששוין הן שכשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן החצרות למבוי בלא שיתוף דלא תימא חצר יותר חשובה היא שהיא של רבים מבתים לפיכך צריך עירוב אבל מבוי וחצר שניהן של רבים הן ולא יהא צריך שיתוף קמ''ל:
בָּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא דָֽמְכַת אִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי יָסָא לְרִבִּי אַבָּהוּ. תְּנִי לָהּ. וְתַנָּא לָהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. רִבִּי הַמְנוּנָא אָמַר. בָּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. רִבִּי חַסְדַּאי אָמַר. נַעֲשֶׂה כְשׁוּתָף. אָמַר לֵיהּ רִבִּי הַמְנוּנָא. מִלֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין לָא שָֽׁבְקִין לָךְ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. מָבוֹי שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד גּוֹי וְצִידּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב אָמַר. עִירִבוּ דֶּרֶךְ פְּתָחִים הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אַבָּא בַּר חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ עִירֵבוּ דֶּרֶךְ הַחֲלוֹנוֹת 42b אֵין הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אִין תֵּימַר כְּשׁוּתָף הוּא. יֵיסָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. אִם מִבְּלִי מָקוֹם הֲרֵי זֶהּ מוּתָּר. אִם בִּשְׁבִיל לַחֲלוֹק עֵירוּבָן אָסוּר.
Traduction
Au sujet d’une maison où l’eruv a été posé, il y a discussion sur le point de savoir s’il faut encore un eruv spécial pour la maison, ou non: R. Jacob b. Aha ne pouvait rien prononcer, étant en deuil (136)A ce moment, les rabbins n'enseignent rien. par suite du décès de s mère. R. Yossa pria alors R. Abahou de fixer la règle à cet égard, et celui-ci enseigna que, selon Shammaï, la maison serait interdite à défaut d’un eruv à part; Hillel permet de l’englober dans l’eruv déposé là (en cas d’omission); selon R. Hamnona, dans une maison où l’eruv est déposé, il n’est besoin de rien autre (la simultanéité de présence en forme un domicile commun); selon R. Hisda, ces personnes sont considérées comme associées (et l’emplacement de l’eruv importe peu). Contre l’admissibilité de ton avis, lui dit R. Hamnona, s’élèvent les paroles de R. Yohanan dans la discussion suivante (2, 1): ''lorsqu’il se trouve qu’une ruelle sépare la propriété d’un païen de celle d’un juif, cette participation du païen au passage, dit R. Houna au nom de Rav, provoque l’interdit malgré l’eruv qui est disposé entre les maisons juives ouvrant aussi sur la partie juive de la ruelle; selon Aba b. Hana au nom de R. Yohanan, on ne provoquera pas d’interdit de cette sorte, y eut-il seulement un eruv applicable au transport d’une fenêtre de maison juive à l’autre''. Or, si l’on supposait l’association, en ce cas, le second devrait provoquer l’interdit; donc, on ne l’admet pas. – R. Jacob b. Aha ou R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: lorsque les habitants d’une ruelle ont posé l’eruv en 2 endroits différents, si c’est à défaut d’une seule place assez grande pour le contenir, il est permis d’en user comme d’un seul; si c’est fait avec l’intention formelle de diviser ces eruv, il est défendu de profiter des deux à la fois.
Pnei Moshe non traduit
בית שמניחין בו את העירוב. פליגי בה אם צריך לערב או לא כדלקמן ואפסקיה בהאי עובדא משום דעלה מייתי הפלוגתא:
ר' יעקב בר אחא דמכת אימיה. נפטרה אמו לא היה יכול לערב בשבת זו ובית שמניחין בו העירוב היה ושאל כיצד יעשה ואמר רבי יסא לרבי אבהו תני לה אתה הברייתא דאשכחן פלוגתא בהא ומאליו יבין שאין צריך:
ותני לה בית שמאי אוסרין. בלא עירוב גם הוא וב''ה מתירין שא''צ לערב:
ר' המנונא וכו'. כלומר דרב המנונא נמי שמיע ליה האי ברייתא וכבית הלל וטעמא דהא קיימא לן עירוב משום דירה הוא ומכיון דמניחין את העירוב בבית א''צ בעל הבית ליתן את הפת משום דכולה כמאן דדיירו הכא ומכ''ש הבעל הבית שהוא דר ממש בתוכו:
רב חסדאי אמר נעשה כשותף. עם אלו שמניחין בביתו העירוב וצריך גם כן הוא ליתן את הפת דלא הוי אלא כשותפין עמו ולא שמיע ליה לרב חסדאי להאי ברייתא:
אמרי ליה. לרב חסדאי הא אמר רב המנונא עלך מיליהון דרבנן דלקמן לא שבקין לך למימר כי האי דאמרת שנעשה כשותף ע''י עירוב:
דאיתפלגון מבוי שצידו אחד. דר בו עכו''ם וצדו אחד ישראל כלומר שיש בו ישראל הדרין בו:
אם עירבו דרך פתחים. אם ישראלים הדרים באותו מבוי בבתים שבחצירות עירבו ביניהם דרך הפתחים העכו''ם אוסר עליהם משום שחצרו ג''כ פתוח הוא למבוי ודירת העכו''ם במקום שני ישראלים אוסר עליהן עד שישכיר רשותו ואף על פי שעירבו והעירוב משוי להו כחד היינו בעלמא אבל במקום העכו''ם לא אמרי' שרבים נעשים כיחיד על ידי עירוב וה''ה אם עירבו דרך החלונות הפתוחות מבית לבית נמי דינא הכי ורב דקאמר דרך פתחים לרבותא קאמר שאפי' עירבו דרך הפתחים כדין עירוב ולהתיר מן הבתים לחצרות אפ''ה לא משוי להו כחד במקום העכו''ם ואוסר עליהן עד שישכרו ממנו רשותו:
אבא בר בר חנה. הכי גריס לה לעיל פרק ב' בהלכה א'. קאמר בשם רבי יוחנן שאפילו עירבו דרך חלונות ולא עירבו דרך הפתחים אין העכו''ם אוסר עליהן משום דסבירא לי' דלעולם העירוב משוי להו כחד והוו להו כישראל אחד עם העכו''ם ואינו אוסר דקיי''ל כר''א בן יעקב דעכו''ם במקום חד ישראל לא אוסר:
אין תימר כשותף הוא ייסר השתא מסיק ליה למילתיה דמיליהון דרבנן אלו לא שבקין ליה לרב חסדאי דהא לכ''ע ס''ל הכא שהעירוב משוי להו לכילהו כחד ולא פליגי אלא במקום העכו''ם ולרב חסדאי דאמר בית שמניחין בו העירוב נעשה כשותף ולא משוי להו כחד אם כן יאסור העכו''ם עליהן לכ''ע אלא ודאי דכ''ע סבירא להו דלא כרב חסדאי:
בשני מקומות. שחלקו את העירוב ונתנוהו בשני מקומות:
אם מבלי מקום. שלא היה הכלי שמשימין אותו בו מחזיק את כולו וחלקוהו מותר ואם בשביל לחלוק עירובן אסור דהוי כמקפיד על עירובו ולחלקו כדי לשומרו והמקפיד על עירובו אינו עירוב דמה שמו עירוב שמו שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו שלא ימחה זה בחבירו:
רִבִּי יוֹסֵה מֵיקַל לְהַהוּא דְאָֽמְרָהּ. עִיגּוּל הוּא דְּרַב. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מְבָרֵךְ עֲלוֹי בְלֵילֵי שׁוּבְתָא. לוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ מִצְוָה.
Traduction
R. Yossa ayant demandé à une femme, qu’il voyait diviser l’eruv en 2 parts, pourquoi elle le découpait, elle répondit que c’était la faute d’un assez grand récipient pour le contenir en entier; mais, comme il apprit ensuite que c’était faux et dans le but intentionnel d’avoir un double eruv, il la maudit. R. Yossé b. R. Aboun employait le pain d’eruv à bénir la solennité du Shabat (137)B. Shabat 117b., la veille au soir, afin de constater que ce pain sert 2 fois à accomplir les précepte religieux.
Pnei Moshe non traduit
רבי יוסה מיקל לה הוא דאמר עיגול הוא דרב. כלומר היה מיקל ליטול מקצת מן ככר העירוב דאמר עיגול והוא הככר הרבה הוא ויש בו כדי שיעור העירוב אף אם יטול מקצת ממנו:
מברך עלוי בלילי שובתא. היה נוהג לברך המוציא עליו בלילי שבת לומר שמכיון שנעשה בו מצוה חדא ליתעביד ביה מצוה אחריתא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְעָֽרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר רִבִּי אַבּוּן בְּדִיּוּר יָשָׁן הוּא מַתְנִיתָא.
Traduction
On a enseigné ailleurs (138)(Gitin 5, 9).: ''On doit continuer à mettre l’eruv dans une vieille maison où il est d’usage de le poser, pour ne pas blesser le propriétaire par un changement''. Toutefois, dit R. Aboun, il s’agit seulement là d’avoir égard au vieil habitant (et s’il est parti, le déplacement est permis).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ה דגיטין מערבין בבית ישן במקום שרגילין ליתן עירוב בבית אין משלין ליתן אותו בבית אחר מפני דרכי שלום לפי שאותו הבית שמניחין בו העירוב אין צריך ליתן את הפת וכשיתנוהו בבית אחר יהא צריך זה ליתן ומפני דרכי שלום של אותו בעל הבית ישן לא ישנו ליקח זכות זה אמנו:
בדיור ישן היא מתניתא כלומר דטעמא כדאמרן הלכך מאותה דירה הישנה לא ישנו מליטלו וליתן אותו בדירה אחרת אבל מחדר לחדר באותה דירה מותר דאין כאן מפני דרכי שלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source