הלכה: פיס'. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶן כול'. עִיקַּר דִּירָה אֵיכָן הִיא. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. אִתְפַּלְגּוֹן רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. בִּמְקוֹם פִּיתָּן. וְחַד אָמַר. בִּמְקוֹם שֵׁינָה. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְתַנֵּי שְׁמוּאֵל. לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה שְׁבוּת. הֲרֵי דּוּ אָמַר. בִּמְקוֹם פִּיתָּן. 42a מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. הָאַחִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין כוּל'. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. בִּמְקַבְּלֵי פְרָס מֵאֲבִיהֶן הִיא מַתְנִיתָא. מִכָּל מָקוֹם אֵינָן שׁוּתָפִין בְמַה שֶׁהֵן אוֹכְלִין. אָמַר רִבִּי בָּא. אַסְבְּרִי רִבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁאֵין אֲבִיהֶן זִכֶּה לָהֶן אֶלְּא בְמַה שְׁהֵן אוֹכְלִין בִּלְבַד. מֵעַתָּה אֲפִילוּ אֵין הָעֵירוּב בָּא אֶצְלָן. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְבָיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב. שְׁמוּאֵל אָמַר. הּוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ מְעָֽרְבִין בְּכִיכָּר אֶחָד. מַה וּפְלִיג. תַּמָּן הוּא אָמַר. בִּמְקוֹם פִּיתָּן. וְהָכָא אָמַר הָכֵין. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שׁוּתָפִין בּוֹ. וַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי אַחֲוָא בֵּרִבִּי זְעִידָא. מְעָֽרְבִין בַּחֲצִי כִיכָּר. וְתַנִּינָן. אֲפִילוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְרוּסָה אֵין מְעָֽרְבִין בָּהּ. וְתֵימַר הָכֵין. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שׁוּתָפִין בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' עיקר דירה איכן הוא. איזה מקום ששוכן בו האדם נקרא מקום דירה:
פתר לה בשהיו שנים שותפין בו. כלומ' שהיו שניהם שותפים הוא ובנו בככר א' ואתייא וכו' וכלו' ומאי קמ''ל הא קמ''ל דאתייא כהאי דאמר ר' אחא מערבין בחצי ככר ואקשינן עלה והתנינן בפרק דלקמן דר' יהושע ס''ל אפי' מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בו ואת אמר הכין דמערבין בחצי ככר. ושנינן פתר לה כשהיו שנים שותפין בו והיינו חצי ככר של כל אחד ואחד ולעולם הככר שלם הוא והא דשמואל נמי בהכי הוא דאיירי:
שמואל אמר הוא ובניו ובני ביתו. כולם מערבין בככר אחד ופריך ומה ופליג על דידיה הוא דתמן לעיל הוא אמר מקים פיתן הוא גורס ופרכינן עליה ממתניתין ושנינן במקבלי פרס מאביהן מיירי וא''כ חלוקין הן והכא אמר הכין הוא ובניו מערבין בככר אחד בתמיה:
מעתה אפילו עירוב בא אצלן. כצ''ל ומפני מה כשהעירוב בא אצלן בבית אביהן א''צ לערב כדתנינן במתני'. ומשני עשו אותו כבית שמניחין בו את העירוב שא''צ כלום ליתן פת כדאמרינן לקמן ומכיון שאותו הבית אינו זקוק ליתן את הפת אף הן א''צ לערב:
אסברי ר' שמואל. הסביר לי הדבר והטעם לפי שאין אביהן זוכה להן אלא במה שהן אוכלין בלבד וכלומ' חלק של כל אחד ואחד מה שהוא אוכל מזכה לו לכל אחד ואחד בלבדו ולא הוו כשותפין באכילתן וחלוקין הן:
מכל מקום אינן שותפין במה שהן אוכלין. שאם הן מקבלי פרס וכי על כל פנים מה שניתן להן אביהן הרי הן כשותפין בו ואכתי לאו כחלוקין הן דהא אמרת מקים פיתן גורם ומה שהן אוכלין הכל כאחד הוא בשותפות:
במקבלי פרס מאביהן היא מתניתא. ואוכלין הן כל אחד ואחד בביתו וכדפרישית במתני':
מתני' פליגא על שמואל האחין וכו'. ואע''פ שאוכלין על שולחן אביהן חשבינן להו חלוקין הואיל וישנים בבתיהן ש''מ מקום לינה גורם וקשיא לשמואל:
מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות. כלומר דהא קיי''ל למעלה מעשרה רשות אחרת היא ומקום פטור בעלמא היא כדאמרינן לעיל בריש פ''ק דשבת ולשמואל כשם שלמעלה רשות אחרת לענין הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך למעלה מי' שאסור משום שבות כדאמר בריש הזורק כך היא למעלה מעשרה בכ''מ שאוכל רשות מיוחדת היא ונמצא דלדידיה לא שייך לומר דמקום דירה של אדם נקרא במקום שינה לפי שבכ''מ שהוא רשות אחת מיקריא ואין לנו לקרות מקום דירה אלא במקום שקובע עצמו לאכול שם הוא ביתו ודירתו הוי דהוא אמר במקום פיתן:
ולא ידעין. מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:
במקום פיתן. במקום שהוא אוכל שם:
משנה: חָמֵשׁ חֲצֵירוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לַמָּבוֹי עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָבוֹי וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָבוֹי מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי שָׁכַח אֶחָד מִבְּּנֵי הֶחָצֵר וְלֹא עֵירֵב מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. מִבְּנֵי הַמָּבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים. כלומר ששוין הן שכשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן החצרות למבוי בלא שיתוף דלא תימא חצר יותר חשובה היא שהיא של רבים מבתים לפיכך צריך עירוב אבל מבוי וחצר שניהן של רבים הן ולא יהא צריך שיתוף קמ''ל:
מתני' חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי. בגמרא קאמר דמאן דסבירא ליה אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהו ב' חצרות פתוחות לו ובתים פתוחים לכל חצר והכי קיימא לן לא תני במתני' פתוחות זו לזו דמכיון שפתוחות זו לזו ומעורבות יחד דרך פתחיהן נעשו כחצר אחת ולא תנינן אלא פתוחות למבוי:
עירבו בחצירות. כל אחת לעצמה ולא נשתתפו החצירות יחד במבוי:
מותרין בחצירות. כל בני חצר לעצמן ואסורין לטלטל במבוי מהחצירות. וקמ''ל שאין סומכין על העירוב שיהא במקום שיתוף:
ואם נשתתפו במבוי. כלומר שנשתתפו גם במבוי לאחר שעירבו בחצירות מותרין כאן וכאן וקמשמע לן בזה שאף על פי שבדין היה כשנשתתפו במבוי שלא יהא צריך לעירובי חצירות ושיהיו סומכין על השיתוף שהרי השיתוף עושה את הכל כאחד אלא כדי שלא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות שאינם משגיחים אלא על עירובי חצירות שהוא בבתים לפיכך אמרו שאעפ''י שנשתתפו במבוי צריכין גם כן לעירובי חצרות והיינו דקתני מותרין כאן וכאן כלומר כשעשו העירוב והשיתוף אז מותרין כאן וכאן:
עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני החצר ולא עירב. עם בני חצרו אבל נשתתפו כל החצרות כולן במבוי:
מותרין כאן וכאן. שהרי עיקר הטעם שאין סומכין על השיתוף וצריך גם כן לערב בחצרות הוא כדאמרן שלא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות וכאן שעירבו בחצרות אלא שאחד מהן שכח ולא עירב סומכין על השיתוף ומותרין הכל כאן וכאן:
מבני המבוי ולא נשתתף. ואם אחד מבני המבוי שכח ולא נשתתף עמהן ובחצרות עירבו כולן מותרין הן בחצרות ואסורין במבוי שזה שלא נשתתף אוסר עליהן עד שיבטל רשותו לפי שיש ביטול רשות במבוי כמו שיש ביטול רשות בחצר:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְעָֽרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר רִבִּי אַבּוּן בְּדִיּוּר יָשָׁן הוּא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ''ה דגיטין מערבין בבית ישן במקום שרגילין ליתן עירוב בבית אין משלין ליתן אותו בבית אחר מפני דרכי שלום לפי שאותו הבית שמניחין בו העירוב אין צריך ליתן את הפת וכשיתנוהו בבית אחר יהא צריך זה ליתן ומפני דרכי שלום של אותו בעל הבית ישן לא ישנו ליקח זכות זה אמנו:
בדיור ישן היא מתניתא כלומר דטעמא כדאמרן הלכך מאותה דירה הישנה לא ישנו מליטלו וליתן אותו בדירה אחרת אבל מחדר לחדר באותה דירה מותר דאין כאן מפני דרכי שלום:
רִבִּי יוֹסֵה מֵיקַל לְהַהוּא דְאָֽמְרָהּ. עִיגּוּל הוּא דְּרַב. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מְבָרֵךְ עֲלוֹי בְלֵילֵי שׁוּבְתָא. לוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי יוסה מיקל לה הוא דאמר עיגול הוא דרב. כלומר היה מיקל ליטול מקצת מן ככר העירוב דאמר עיגול והוא הככר הרבה הוא ויש בו כדי שיעור העירוב אף אם יטול מקצת ממנו:
מברך עלוי בלילי שובתא. היה נוהג לברך המוציא עליו בלילי שבת לומר שמכיון שנעשה בו מצוה חדא ליתעביד ביה מצוה אחריתא:
בָּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא דָֽמְכַת אִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי יָסָא לְרִבִּי אַבָּהוּ. תְּנִי לָהּ. וְתַנָּא לָהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. רִבִּי הַמְנוּנָא אָמַר. בָּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. רִבִּי חַסְדַּאי אָמַר. נַעֲשֶֶׂה כְשׁוּתָף. אָמַר לֵיהּ רִבִּי הַמְנוּנָא. מִלֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין לָא שָֽׁבְקִין לָךְ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. מָבוֹי שֶׁצִִּידּוֹ אֶחָד גּוֹי וְצִידּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב אָמַר. עִירִבוּ דֶּרֶךְ פְּתָחִים הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אַבְָּא בַּר חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ עִירֵבוּ דֶּרֶךְ הַחֲלוֹנוֹת 42b אֵין הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אִין תֵּימַר כְּשׁוּתָף הוּא. יֵיסָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. אִם מִבְּלִי מָקוֹם הֲרֵי זֶהּ מוּתָּר. אִם בִּשְׁבִיל לַחֲלוֹק עֵירוּבָן אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשני מקומות. שחלקו את העירוב ונתנוהו בשני מקומות:
אם מבלי מקום. שלא היה הכלי שמשימין אותו בו מחזיק את כולו וחלקוהו מותר ואם בשביל לחלוק עירובן אסור דהוי כמקפיד על עירובו ולחלקו כדי לשומרו והמקפיד על עירובו אינו עירוב דמה שמו עירוב שמו שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו שלא ימחה זה בחבירו:
אין תימר כשותף הוא ייסר השתא מסיק ליה למילתיה דמיליהון דרבנן אלו לא שבקין ליה לרב חסדאי דהא לכ''ע ס''ל הכא שהעירוב משוי להו לכילהו כחד ולא פליגי אלא במקום העכו''ם ולרב חסדאי דאמר בית שמניחין בו העירוב נעשה כשותף ולא משוי להו כחד אם כן יאסור העכו''ם עליהן לכ''ע אלא ודאי דכ''ע סבירא להו דלא כרב חסדאי:
אבא בר בר חנה. הכי גריס לה לעיל פרק ב' בהלכה א'. קאמר בשם רבי יוחנן שאפילו עירבו דרך חלונות ולא עירבו דרך הפתחים אין העכו''ם אוסר עליהן משום דסבירא לי' דלעולם העירוב משוי להו כחד והוו להו כישראל אחד עם העכו''ם ואינו אוסר דקיי''ל כר''א בן יעקב דעכו''ם במקום חד ישראל לא אוסר:
אם עירבו דרך פתחים. אם ישראלים הדרים באותו מבוי בבתים שבחצירות עירבו ביניהם דרך הפתחים העכו''ם אוסר עליהם משום שחצרו ג''כ פתוח הוא למבוי ודירת העכו''ם במקום שני ישראלים אוסר עליהן עד שישכיר רשותו ואף על פי שעירבו והעירוב משוי להו כחד היינו בעלמא אבל במקום העכו''ם לא אמרי' שרבים נעשים כיחיד על ידי עירוב וה''ה אם עירבו דרך החלונות הפתוחות מבית לבית נמי דינא הכי ורב דקאמר דרך פתחים לרבותא קאמר שאפי' עירבו דרך הפתחים כדין עירוב ולהתיר מן הבתים לחצרות אפ''ה לא משוי להו כחד במקום העכו''ם ואוסר עליהן עד שישכרו ממנו רשותו:
דאיתפלגון מבוי שצידו אחד. דר בו עכו''ם וצדו אחד ישראל כלומר שיש בו ישראל הדרין בו:
אמרי ליה. לרב חסדאי הא אמר רב המנונא עלך מיליהון דרבנן דלקמן לא שבקין לך למימר כי האי דאמרת שנעשה כשותף ע''י עירוב:
רב חסדאי אמר נעשה כשותף. עם אלו שמניחין בביתו העירוב וצריך גם כן הוא ליתן את הפת דלא הוי אלא כשותפין עמו ולא שמיע ליה לרב חסדאי להאי ברייתא:
ר' המנונא וכו'. כלומר דרב המנונא נמי שמיע ליה האי ברייתא וכבית הלל וטעמא דהא קיימא לן עירוב משום דירה הוא ומכיון דמניחין את העירוב בבית א''צ בעל הבית ליתן את הפת משום דכולה כמאן דדיירו הכא ומכ''ש הבעל הבית שהוא דר ממש בתוכו:
ותני לה בית שמאי אוסרין. בלא עירוב גם הוא וב''ה מתירין שא''צ לערב:
ר' יעקב בר אחא דמכת אימיה. נפטרה אמו לא היה יכול לערב בשבת זו ובית שמניחין בו העירוב היה ושאל כיצד יעשה ואמר רבי יסא לרבי אבהו תני לה אתה הברייתא דאשכחן פלוגתא בהא ומאליו יבין שאין צריך:
בית שמניחין בו את העירוב. פליגי בה אם צריך לערב או לא כדלקמן ואפסקיה בהאי עובדא משום דעלה מייתי הפלוגתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source